הקשר בין כישורים לאישיות


האם וכיצד יכולים מבחני יכולות חשיבה לסייע באבחון אישיותו של המועמד

מאת: מירב חמי, פסיכולוגית

מבחני אישיות מסוגים שונים הינם כלים פופולאריים בעולם המיון התעסוקתי. מעסיקים רבים מקנים חשיבות גדולה לאישיותו של העובד שלהם, ומבקשים ממבצעי המיון לאתר עובדים אמינים, אחראיים, מחויבים לעבודתם, יוזמים, נעימים, בעלי יכולת לעבוד בצוות ועוד. המעסיקים מציינים שיכולות חשיבתיות, כגון יכולת חשיבה מספרית, יכולת מרחבית וזיכרון, אינם מהווים שיקולים מרכזיים בבחירת העובדים שלהם, על אף העובדה שבמחקרים נמצא באופן שיטתי שמבחני היכולות החשיבתיות מסייעים בבחירת עובדים מוצלחים (רוצה לדעת למה? קרא/י את המאמר "מטרתם של מבחני המיון הפסיכוטכניים"), ואף מתעלים על מבחני אישיות בניבוי אילו עובדים יהיו מוצלחים יותר ואילו יהיו מוצלחים פחות.

בהתאם ל"דרישת הלקוח", עולם המיון התעסוקתי עסוק רבות בדרכים בהן ניתן לספק למעסיק כלים טובים לעמידה על קנקנו של המועמד, במטרה לאתר עובדים אמינים, אחראיים, מחויבים, שירותיים או כל היבט אישיותי אחר שחשוב למעסיק.

ההיסטוריה של מבחני אישיות החלה במבחני האישיות ההשלכתיים, ועברה בעשורים האחרונים לשאלוני דיווח עצמי המבוססים על תכונות אישיותיות רחבות (קרא/י כאן על סוגי מבחני האישיות השונים –"סיכום אישיות"). מבחנים השלכתיים מבקישם מהאדם להגיב לתמונות המוצגות לו, להשלים משפטים, לספר סיפורים ולצייר ציורים. שאלוני דיווח עצמי הינם שאלונים בהם האדם מתבקש לספר על עצמו (לדווח על עצמו). ישנם הבדלים משמעותיים ביותר בין המשימה הנדרשת במילוי שאלון אישיות (לספר על עצמך, לצייר ציור) לבין המשימות הנדרשות בעולם העבודה. לכן, קשה לעיתים להסיק מתוצאות המבחנים הללו מסקנות לגבי אישיותו של האדם והתמודדותו בעולם העבודה (הרחבה ניתן למצוא במאמר "מדוע מדידות של מימדי אישיות נרחבים אינן מנבאות היטב ביצועים בעבודה").
בניגוד לכך, מבחני יכולת לרוב מבקשים מאדם לעשות משהו. המשימה אליה נדרשים הנבחנים דומה למשימות להן יידרשו בעבודה עצמה: לפתור בעיות, לבצע מניפולציות על המידע, להתמודד עם עומס משימות, לעבוד תחת לחץ, לנהל את הזמן ועוד. לפיכך, אילו יכולנו להפיק מידע אישיותי מתוך נתוני מבחני החשיבה – היינו יכולים לאבחן את אישיותו של המועמד בצורה טובה יותר, ולסייע למעסיקים לאתר את העבדים האחראיים, מחויבים, עומדים בלחצים (וכן הלאה) שהם מחפשים. ציוני מבחני יכולות החשיבה קשורים ברמה מסוימת לאישיותו של הפרט, כפי שיפורט בהמשך; אך חשוב מכך – סגנון ההתמודדות עם מבחני החשיבה עשוי להעיד על מאפייני אישיות מסוימים ובכך נתמקד במאמר זה.

הקשרים בין מבחני חשיבה (אינטליגנציה) למבחני אישיות
שנים רבות עולם המחקר הפסיכולוגי התייחס לאינטליגנציה ואישיות כשני מבנים נפרדים, המשפיעים כל אחד בנפרד על ביצועיו של האדם במבחנים, בלימודים, בעבודה ובחיים בכלל. יחד עם זאת, לאורך השנים נהיה ברור יותר ויותר שלא ניתן להפריד בין שני רכיבים אילו. מחקרים הוכיחו שישנם קשרים מסוימים בין תכונות אישיות (בעיקר מודל חמשת הגורמים) לבין ביצועים במבחני חשיבה. התכונה המובילה בהקשר זה נמצאה פתיחות לחוויות, הקשורה באופן החזק ביותר מבין חמשת הגורמים לביצועים במבחני חשיבה. מצאו גם קשר למצפוניות, יציבות רגשית וקשר חלש למוחצנות (מקורות: Ackerman & heggestad, 1997; Moutafi, Furnham & Crump, 2002 ).

ברמה הראשונית, ניתן לראות כי אישיות ואינטליגנציה גם יחד משפיעות על ביצועיו של הפרט. למשל, התמדה, שהינה תכונה אישיותית, משפיעה על ביצועיו של הפרט במבחן חשיבה: כאשר נבחן בעל התמדה גבוהה נתקל בשאלות קשות במבחן, הוא ינסה להתמודד איתן למרות הקושי; מנגד – נבחן בעל התמדה נמוכה יוותר בקלות רבה יותר. סביר להניח שהאדם הראשון יצליח להשיג ציון גבוה יותר במבחן מאשר האדם השני, אפילו אם היכולת האמיתית שלהם זהה לחלוטין. מן הצד השני, אינטליגנציה עשויה להשפיע על הציונים במבחני אישיות אם המשימה שניתנת לאדם היא קשה (למשל – מילים בשפה גבוהה, הנחיות מסובכות וכדומה). אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה יצליחו להשיג ציונים המבטאים את אישיותם בצורה מדויקת יותר מאשר אנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה יותר, שהתקשו בהבנת המשימה או בביצועה.
Allik & Realo (1997) מצאו כי אנשים הנבדלים זה מזה ברמת האינטליגנציה שלהם אולי אינם נבדלים זה מזה באישיותם באופן שיטתי, אבל הם משתמשים באינטליגנציה שלהם למטרות שונות. אנשים בעלי רמות נמוכות של אינטליגנציה מתמקדים בחיפוש ריגושים וחיי דמיון (פנטזיה) בעוד בעלי אינטליגנציה גבוהה מנצלים את האינטליגנציה שלהם לויסות רגשי וניהול חיי הרגש שלהם.
Chamorro-Premuzic, & Furnham (2004) מסבירים שני קשרים מרכזיים שנמצאו בין תכונות אישיות לביצועים במבחני אינטליגנציה. יציבות רגשית נמוכה עלולה להוריד את ביצועיו של הפרט במבחנים, בשל לחץ או חרדה מסיטואציית המבחן. יציבות רגשית (נוירוטיות) מוגדרת כנטייה כללית לחוש רגש שלילי כמו עצבות, פחד, בושה, כעס, אשמה, וכד'. אנשים בעלי רמה גבוהה של נוירוטיות פגיעים יותר למצוקה פסיכולוגית ויש להם סגנון התמודדות פחות סתגלני במצבי לחץ. סיטואציית המבחן, במיוחד מבחן מיון לעבודה, הינה סיטואצייה עתירה בלחצים. אנשים בעלי יציבות רגשית נמוכה יפגינו התמודדות פחות מותאמת למצב, ולא יצליחו להפגין את הרמה האמיתית של האינטליגנציה שלהם.
מוחצנות מביאה לקצב עבודה מהיר, המשפיע על הביצועים במבחנים. מבחני אינטליגנציה הינם מבחנים מוגבלים בזמן, לרוב. כאשר אדם מצליח לעבוד בקצב מהיר יותר, ציוניו במבחנים גבוהים יותר מאשר אדם אחר עם רמת אינטליגנציה דומה, אך בעל קצב עבודה איטי.

אך מעבר להשפעה על ציונים, נשאלת השאלה האם אישיות עשויה להשפיע על התפתחותה של האינטליגנציה ה"אמיתית" (להבדיל מציון במבחן, שיכול לסטות מה"אמת" ברמה מסוימת)? ולהיפך – האם אינטליגנציה יכולה להשפיע על התפתחותה של האישיות ה"אמיתית"? למשל, ניתן לשער כי אנשים אינטליגנטיים יותר צוברים יותר חוויות חיוביות סביב מבחנים (הנפוצים מאוד בחברה המערבית), וכך תחושת המסוגלות שלהם ובטחונם העצמי באמת גבוה יותר מאשר אחרים, החווים קשיים וכשלונות במבחני חשיבה. מן הכיוון השני, תכונת האישיות סקרנות עשויה להעלות את רמת האינטליגנציה של האדם, אשר בזכותה לומד, חוקר ומפתח את כישורי החשיבה שלו.
Chamorro-Premuzic, & Furnham (2004) מסבירים כי פתיחות לחוויות ואינטליגנציה קשורות דרך המוטיבציה של פרט ללמוד ולהרחיב את עולמו האינטלקטואלי (וכן הרגשי, ערכי ועוד). התכונה האישיותית "פתיחות לחוויות" מתייחסת לנטיית האדם לחפש באופן אקטיבי אחרי חוויות לשם עצמן, ומעיד על מורכבות חיי הנפש. התכונה קשורה לדמיון פעיל, רגישות, ערנות לתחושות פנימיות, העדפה למגוון, סקרנות אינטלקטואלית ויצירתיות. הגיוני כי אנשים בעלי רמה גבוהה של פתיחות לחוויות, המחפשים באופן אקטיבי אחרי חוויות חדשות, יחפשו גם חוויות אינטלקטואליות. ההתנסות הרחבה בחוויות אינטלקטואליות, החל מתשבצי היגיון ועד דיונים פילוסופיים ואקדמאיים שונים, מחדדים את כישורי החשיבה של הפרט ומרחיבים את האינטליגנציה שלו, במיוחד את האינטליגנציה הקריסטלית (עליה ניתן למצוא הסבר במאמר אינטליגנציה קריסטלית ואינטליגנציה פלואידית.
לבסוף, מחקרים מסוימים מצאו קשר שלילי (הפוך) בין מצפוניות לאינטליגנציה קריסטלית. הרציונל, כפי שמסבירים Moutafi, Furnham & Crump (2002), הינו שאנשים בעלי רמה נמוכה של אינטליגנציה נדרשים לפתח רמות גבוהות של מצפוניות (הכוללת תכונות כגון השקעת מאמץ ויסודיות) על מנת להצליח בחברה המערבית התחרותית, בעוד אנשים בעלי רמת אינטליגנציה גבוהה נוטים יותר להסתמך על הכישרון הטבעי שלהם מאשר על השקעת מאמץ. ה-trade-off (תחלופה) בין מאמץ לכישרון טבעי מביא לכך שאנשים משני הקצוות (מוכשרים מאוד או מתאמצים מאוד) עם רמה סבירה של המשתנה השני (רמת השקעה תקינה או אינטליגנציה תקינה, בהתאמה) יכולים להצליח באותה מידה באתגרים חשיבתיים העומדים מולם.

מאפיינים אישיותיים העולים מסגנון עבודה במבחני חשיבה
מעבר לקשרים האפשריים בין שני המאפיינים (אישיות ואינטליגנציה), עולה השאלה האם ניתן לנצל את מבחני הכישורים הרבים שעושים מועמדים לעבודה על מנת ללמוד על אישיותם. למבחני כישורים ישנם יתרונות רבים על פני מבחני האישיות הנפוצים, כפי שצוין. מבחני יכולת לרוב מבקשים מאדם לעשות משהו. המשימה אליה נדרשים הנבחנים קשורה באופן ישיר למבנה הסמוי (למשל: ניתוח בעיות) ודומה למשימות להן יידרשו בעבודה עצמה: לפתור בעיות, לבצע מניפולציות על המידע, להתמודד עם עומס משימות, לעבוד תחת לחץ, לנהל את הזמן ועוד.
למבחני כישורים יש יתרונות נוספים: ריבוי המבחנים מאפשר לראות את הנבחן ב"הזדמנויות" רבות, ולאורך פרק זמן ארוך יחסית. המבחנים הממוחשבים מאפשרים איסוף רב ומדויק של מידע, כגון זמן תגובה, שינוי תשובות, מדידת הפסקות ועוד. בנוסף, הם אובייקטיביים ומוחלטים וזה נותן יתרון על פני מרכזי הערכה סובייקטיביים ויחסיים (המועמד מוערך ביחס לקבוצה בה הוא נמצא).
אבל היתרון העיקרי הוא שהאדם עושה משהו ולא רק מדבר על עצמו. הוא יכול להעיד על מחרתיים שהוא שקול ומתוכנן ומשקיע, אבל מבחני כישורים עם ניצול זמן נמוך, עבודה רשלנית ועוד – יגידו את האמת...

דוגמה ראשונה – איזון בין הספק לבין דיוק בעבודה
מה ניתן ללמוד על אישיותו של הנבחן הזה?
 
מדד ההספק מייצג את קצב העבודה הממוצע של הנבחן בכלל מבחני החשיבה עימם התמודד. כלומר – אנו יכולים להסיק כי מדובר באדם בעל קצב עבודה מהיר. לכאורה, אין זו מסקנה אישיותית, אך בהחלט ניתן לראות כי קצב העבודה המהיר קשור לתכונה האישיותיות "פעלתנות" (activity): אנשים בעלי קצב מהיר ותנועה, אנרגטיים וזקוקים להיות עסוקים. תכונה זו הינה חלק מתכונת העל "מוחצנות", השייכת למודל האישיותי המוביל בעולם העבודה – מודל חמשת הגורמים הגדולים.
מדד הדיוק מייצג את המידה בה תשובותיו של הנבחן היו נכונות. אנו יכולים לראות כי הנבדק הציג רמה נמוכה יחסית (לאחרים) של תשובות נכונות. זהו מדד המעיד על יכולות החשיבה שלו, ולכאורה - נראה שהן נמוכות, ולכן לא ענה נכון על השאלות שהוצגו לו.
כאשר אנו מסתכלים באופן משולב על שני המדדים הללו, מהירות עבודה גבוהה אך איכות עבודה נמוכה, עולות כמה אפשרויות הקשורות לאישיותו של הנבדק.
1) מדובר באדם אנרגטי, הנוטה לעבודה מהירה, אך כישוריו החשיבתיים נמוכים. מבחינה אישיותית ניתן להסיק כי הוא אינו מאזן היטב בין קצב עבודתו להשקעה במשימות, במסגרות המגבלות של כושר החשיבה שלו. סביר כי אילו היה עובד מעט יותר לאט, משקיע יותר מאמץ בכל משימה עימה נפגש – איכות עבודתו הייתה משתפרת.
2) אפשרות שנייה הינה כי מדובר באדם עם מאפיינים מעט אימפולסיביים, השם דגש על מהירות העבודה, על השלמת משימות, "לסמן וי" ברשימת המטלות, ואינו נותן חשיבות מספקת לאיכות בה הוא מבצע את המטלות. הוא עומד היטב בעומס משימות, ועל פניו ישלים את המשימות הניתנות לו, אך כאשר נבחן את איכותן, בעיקר ככל שהמשימה מורכבת יותר – נתאכזב מהאיכות.
3) ייתכן כי מדובר בנבחן שמזלזל באבחון, שחושב שהוא אינו חשוב, ולכן רוצה רק לסיים איתו. נוכל לבדוק זאת באמצעות בחינה של נתון נוסף ממבחני החשיבה, והוא אחוז ניצול הזמן שלו: אם הוא לא ניצל את כל הזמן שעומד לרשותו, סביר שמדובר בזלזול באבחון וברצון לסיים אותו בלי השקעה יתרה. נוכל להסיק מכך כיצד יגיב למשימות ש"מונחתות" מלמעלה, שאין הוא מבין מה חשיבותן ונחיצותן – הוא ייטה לרצות "לפנות את השולחן", להכריז "סיימתי" ופחות יתעניין בעמידה באיכות בביצוע המשימה.

דוגמה שנייה – סגנון אישי בהתמודדות עם קשיים מתמשכים במבחן
 
מה ניתן ללמוד על אישיותה של נבחנת זו?
הנבחנת ביצעה שלושה מבחנים, בשניים מהם קיבלה ציון יחסית נמוך – 3, ובאחד ציון קצת יותר גבוה – 4. אנחנו רואים שהיא מתאפיינת בקצב עבודה יחסית איטי (תשיעוניות ההספק שלה 1-3). לכאורה, ניתן להסיק שמדובר באדם בעל קצב עבודה נמוך יחסית. אבל, כשאנו מסתכלים על דפוס המענה שלה אנחנו רואים תמונה אחרת:
בשני מבחנים היא ניצלה רק חלק קטן מהזמן שלה (32% בסדרות מספריות, 58% בסדרות צורניות), ולמרות זאת היא "לא הספיקה" לסיים את כל המבחן... כיצד זה ייתכן? דפוס זה מספר לנו על אישיותה של הנבחנת. מדוע בחרה שלא לנצל את הזמן שהוקצב לה להתמודדות עם הבעיות?
1) היא התעייפה. אולי כי כבר עשתה הרבה מבחנים ולא היה לה כוח. אם נבחן את המבחן הבא שעשתה (אנלוגיות מילוליות) נראה שדווקא היה לה כוח... במבחן הזה ניצלה את כל הזמן. והיא לא עשתה הפסקה בין המבחנים כדי להתרענן ולאגור כוחות (שימו לב לזמן ההתחלה / סיום של כל מבחן).
2) היא ויתרה. היה לה זמן להספיק יותר שאלות, אבל היא לא עשתה זאת. היא עשתה שתי בחירות:
א. היא בחרה לדלג על שאלות שלא ידעה, ולהותיר אותן ללא מענה (למשל- שאלות 12,13,14,15 בסדרות מספריות), ככל הנראה משום שלא ידעה בוודאות מהי התשובה הנכונה. יש כאן בחירה של הנבחנת, היא העדיפה להשאיר את השאלות ללא מענה מאשר לענות תשובה שהיא לא בטוחה בה. למה? כי היא פרפקציוניסטית = אם זה לא מושלם, אז לא עושים; כי היא מאוד חוששת מהדרך בה תיתפס על ידי אחרים = אם אני אטעה אז יחשבו שאני טיפשה.
ב. היא בחרה שלא להשקיע מאמץ נוסף בשאלות שלא ידעה אותן בסיבוב הראשון, והעדיפה לעבור למבחן הבא. זה מעיד על הביטחון העצמי שלה (נמוך) = אין סיכוי שאצליח, אז בשביל מה לנסות ולהתאמץ על זה?; זה גם מעיד על היכולת הנמוכה להתמודד עם מכשולים וקשיים = אם זה קשה, עדיף לעזוב את זה ולעבור הלאה.

לסיכום
היכולת של כלי אבחון ומדידה לעשות הצלבות ולהצביע מאפייני אישיות מתוך מבחני כישורים וההיפך כבר כאן, צריך לתרגם את הידע הקיים לאלגוריתמים הנכון ולהטמיע במערכות מיון ממוחשבות.
חשוב לזכור שלכל כלי מדידה יתרונות וחולשות, ולכן צריך להיזהר מהסתמכות על כלי מדידה יחיד. צריך ואפשר להוציא מהכלים האבחוניים-מיוניים מידע גם על תכונות או כישורים שלא נועדו להם, וביחד, כאשר נתבונן בתמונה המלאה, יקל עלינו לבחור את המועמד המתאים ביותר לתפקיד.


מקורות:
Ackerman, P.L. & heggestad, E.D. (1997). Intelligence, personality and interests: Evidence for overlapping traits. Psychological Bulletin, 121, 219-245.
Allik, J. & Realo, A. (1997). Intelligence, academic ability and personality. Personality and individual differences, 23 (5), 809-814.
Chamorro-Premuzic, T. & Furnham, A. (2004). A possible model for understanding the personality-intelligence interface. British Journal of Psychology, 95, 249-264.
Moutafi, J., Furnham, A. & Crump, J. (2002). Demographic and personality predictors of intelligence: A study using the NEO-personality inventory and the Myers-Briggs Type Indicator. European Journal of Personality, 17, 79-94.

מאמרים נוספים